יונתן אלעזרי, בן 20 מאלון שבות, התגייס לפני חודשיים ליחידת דובדבן.

בשמחת תורה שהה בחופשה מהטירונות ונסע לחג למכינה הקדם צבאית בדרום בה למד לפני הגיוס.

האזעקות הבריחו את חניכי המכינה והאורחים הרבים אל המרחב המוגן בו הצטופפו כולם יחד, עד שבהמשך הבוקר נשמעו בבירור מעבר לדלתות קולות קרב וצעקות בערבית.

היה ברור שהמחבלים כאן והם טובחים באזרחים.

יונתן לא היה חמוש כמובן, אבל לא יכול היה שלא לצאת להילחם בהם.

"אבן אחז הנער באגרופו פלדה", כתב יורם טהרלב בשירו 'אגדת הל"ה".

וזה בדיוק מה שעשה יונתן אלעזרי ז"ל. יצא מהמרחב המוגן החוצה, כדי להילחם במחבלים עם אבנים בידיים.

בחוץ ראה שוטר פצוע קשה, ללא יכולת להפעיל את נשק המיקרו תבור שלו, נשק שאותו יונתן כמובן לא הכיר.

הוא לקח את הנשק, עלה לגג המבנה ועמו ועם אקדח שהשיג, כנראה מגופת מחבל שראה בחוץ, החל להרוג מחבלים.

במשך יממה נחשב נעדר עד שנמצא על הגג בסנדלי השורש האדומים שלו, סכין קומנדו תקועה בחגורתו, סביבו תרמילים רבים עדות לקרב הארוך שהספיק לנהל, וחיוך על פניו.

כמו את כל חייו, גם את פעולתו האחרונה עשה יונתן אלעזרי מתוך שמחה.

יהי זכרו ברוך.