קיבוץ סופה הוא ישוב קטן וסמוך גדר מול רפיח בדרום רצועת עזה.
בבוקר השבעה באוקטובר התעוררו חברי הקיבוץ לקול הרעשה ארטילרית כבדה.
ברבע לשבע בבוקר עודכן הרבש"ץ אליה נתן לילינטל על חשש לחדירה מחבלים. עשר דקות אח"כ כבר נשמעו יריות ראשונות בקיבוץ.
הוא הקפיץ את כיתת הכוננות שמנתה שישה חברים ויצא מביתו כדי לנסות להבין מה קורה.
לתדהמתו ראה ארבעה מחבלים חמושים פוסעים על השביל שמול ביתו.
ציוד המגן שלו היה ברכבו, שלידו עמדו המחבלים. הוא הסתכל על המחבלים, המחבלים הסתכלו עליו ואז הסתובב במהירות חזרה הביתה ודרך חלון השירותים של ביתו צלף בהם בנשקו וחיסל את השניים הראשונים. כעבור עשר דקות, מאותו חלון שירותים, הצליח לצלוף ולחסל גם את השניים האחרים.
לילינטל התקשר למג"ד הגזרה וביקש סיוע דחוף.
"יש לי סמג"ד הרוג" ענה לו המג"ד, "ועטוד שני מ"פאים הרוגים. תסתדר לבד".
לילינטל הבין שכעת המשימה היא אבטחת גדרות הקיבוץ מפני עשרות המחבלים שניסו לכבוש אותו.
הוא מיקם את כיתת הכוננות והחל לנהל מולם, בתוך הקיבוץ ועל הגדרות, קרב בלימה שכלל חילופי ירי וידויי רימונים מטווחים קצרים.
ארבע שעות תמימות ניהל לילינטל בקור רוח ובאומץ לב קרב גבורה של מעטים מול רבים על הגנת סופה מפני פלישת המחבלים, עד שהגיעו כוחות של יחידת לוט"ר אילת והצטרפו אליו להגנת הקיבוץ.
ארבע שעות שיכולות היו להסתיים בטבח, אונס, שריפה וחטיפה של למעלה ממאתיים תושבי הקיבוץ שחייהם היו בידיו.
בסוף הקרב מנתה קהילת סופה שני נרצחים חברי הקיבוץ וחבר כוננות אחד הרוג בלבד. הקהילה ניצלה.
