"יובלי הקטנה, גיבורת ישראל
תכירו את סרן יובל דואק, היא מפקדת הפלס״ם של סיירת נחל, וממש במקרה גם בת דודה שניה שלי.
יובלי, יובלי הקטנה, עם הגומות, החיוך והצמה.
אז מסתבר שבשבת בבוקר יובלי היתה בבית, ויצאה בדהרה עם פיג׳מה ואקדח בלבד כשהיא קיבלה דיווח ראשון על הזוועות שמתחוללות בדרום.
היא מספרת שכל הכביש היה מלא בגופות ודם, ואז-
שניה לפני שהיא מגיעה למוצב סופה, דוהרת לעברה כמות מטורפת של מחבלים על אופנועים.
״יריתי לעברם מחסנית, כנראה שהרגתי שניים״ היא מספרת
והילדה הזאת, לבד. עם פיגמה ואקדח מבינה שעדיף לנוע אחורה כדי להיות בגזרה. היא מנסה להשיג את אל״מ יהונתן שטיינברג ז״ל, אבל הוא לא עונה.
הוא כבר נהרג בהיתקלות עם מחבלים בכרם שלום.
גם קצינים אחרים לא עונים 😞 הם כבר לא בחיים.
יובל מתקשרת עם סרן רון פביאן ואומרת לו:
״תקשיב, נשארנו אני ואתה״.
הם מבינים שאין מה לרדת לכרם שלום בניגוד לאינסטינקט שלהם לרצות ולהילחם כי
הקרב לא מנוהל, חייבים לנהל את הקרב.
הם דוהרים יחד לבית של החבר של יובלי (מפקד בגבעתי)
במושב בעוטף, ומקימים שם חמ״ל. כל שרשרת הפיקוד שלהם איננה.
עכשיו הם המפקדים על סיירת נח״ל שספגה אבידות קשות.
הם מנהלים מלחמה מהחמ״ל הרבה לפני שצה״ל מבין את גודל האירוע.
״במזל היתה לי מפה קטנה בכיס וכך ניהלנו את הלחימה״ מספר רון, ״ כל כוח שנצור עם מחבלים עולה מולי ואני עולה מול הבור בקרייה ומכווין מטוסי קרב.
הצלחנו לחסל 22 מחבלים מה שמנע כיבוש של שני מוצבים מבודדים. הפעלנו מעבר משגרה לחירום הרבה לפני שהצבא הבין שזה מה שצריך לעשות. אנשים הגיעו אלינו דרך צאלים במכוניות פרטיות ואוטובוסים״.
בסופו של דבר
החמל הזה שהם הקימו בסלון של ההורים של החבר של יובלי הציל אנשים רבים.
יובלי ורון, עדיין נלחמים בשטח. כששואלים על האבידות, ומה שעברו עונה יובלי-
״יהיה זמן לדון על הכל אבל עכשיו אנחנו נחושים לנצח את המלחמה הזאת. ואנחנו ננצח״.
