בשבת שבעה באוקטובר, שמע תא"ל במיל. אורן בביתו שבסעד את מטחי הרקטות הראשונים ומיד הבין.
"זאת הפשיטה", אמר למשפחתו. "רדו לממ"ד והינעלו בתוכו".
אורן התחמש באקדחו האישי ובלוויית בנו, חמוש גם הוא באקדחו, יצא אל מה שחשב שתהיה נסיעה קצרה בת דקות ספורות מביתם בסעד לבסיס אוגדת עזה ברעים, שם מילא במילואים את תפקיד מנהל הלחימה של האוגדה.
האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. אל חמ"ל האוגדה החליפי יצליח אורן להגיע רק אחה"צ.
כבר בחניית הבית, כפי שסיפר לעיתון 'מקור ראשון', שמע ירי כבד של צרורות מקלעים. הוא יצא מהקיבוץ לכביש והורה לרבש"ץ סעד לסגור אחריו את השער.
הוא הצליח להתקדם אך מעט, עד לקיבוץ השכן עלומים, והחל לספוג אש חזקה. הוא נדהם ממהירות התקדמות הפשיטה והאיץ את המכונית כדי להתחמק ממטר הקליעים.
ליד בארי ראו הוא ובנו את המחבלים הראשונים יורים על מכוניתם. עוד תמרון התחמקות מהירי הכבד על הרכב וגם בארי כבר מאחוריהם, בדרך אל בסיס האוגדה.
ואז הגיעו אל אזור המסיבה.
המראה הכאוטי של מאות המבלים ההמומים, הפקק הגדול שיצרו מכוניותיהם והירי הכבד של עשרות המחבלים החמושים המתקדמים אליהם מכיוון חורשת המסיבה, לא הותירו מקום לספק.
"כאן המשימה שלנו", אמר לבנו, "לא באוגדה. בוא נתחיל להציל אזרחים".
ממערב – גבול הרצועה הקרוע לגזרים. ממזרח – כיוון כללי נתיבות. "עזבו את המכוניות ורוצו לשדות מזרחה, לכיוון נתיבות!" צעק אורן למאות המבלים שהצטופפו על הכביש, תוך שהוא מראה להם בתנועות ידיו את כיוון המילוט.
שני שוטרים חמושים באקדחים הצטרפו אל אורן ואל בנו. כעת, כדי לאבטח את הנחיל האנושי שנענה להוראות והחל לרוץ בשדות מזרחה, פיצל אורן את הכוח לשתי חוליות שיעכבו בכדורי האקדח הבודדים שלהם את עשרות המחבלים שהגיעו בטנדרים, והחלו לירות בארבעת האקדוחנים שנעמדו בינם לבין שללם האנושי העצום וחסר הישע.
לאורך כשעה שלמה ובעזרת ארבעה אקדחים בלבד, מנע הכוח המאולתר של תא"ל במיל. אורן מהמחבלים ליצור מגע עם כחמש מאות מבלים, שהצליחו לברוח מזרחה דרך השדות ולהגיע לנתיבות בדיוק כמו שהורה להם.
כשנגמר כוח האש של האקדחים והמחבלים התקרבו אל הארבעה מרחק מטרים ספורים, הוריד אורן את דרגותיו מהמדים כדי שהמחבלים לא יבינו את מי הצליחו להרוג ואמר שמע ישראל.
רכב אזרחי שהגיח לפתע מאחור חילץ את הארבעה כמה מאות מטרים לאחור.
מטנק נטוש פירק אורן את מקלע המפקד, נטל ארגזי תחמושת והקים על הכביש מגנן מאולתר, אליו התחילו להתקבץ עשרות מבלים שנמלטו מהמסיבה.
הוא עם המא"ג ירה לפנים אל שטח המסיבה, והשוטרים שאיתו לאחור, אפשרו למבלים הנמלטים למצוא ביניהם מחסה זמני.
תחת השמש הקופחת חבשו הפצועים במגנן את עצמם באמצעות קרעי בגדים ושתו מים מבקבוקים אותם, בהנחיית אורן, לקחו מתאי המטען של המכוניות הנטושות הרבות מסביב.
לאורך שעות נערך קרב ההישרדות מדקה לדקה.
תוך כדי ירי במקלע על מחבלים בחורשה, הותקל לפתע המגנן מאחור. אורן עבר עם המקלע לאחור והניס את המחבלים.
מסוק קרב חיפש מהאוויר מחבלים. הם הסתתרו מפניו בצמחייה והוא המשיך הלאה למשימות אחרות.
חוליה שהתקרבה למגנן חוסלה בצרור מקלע ואורן שלח את אנשיו לקחת מהגופות את הקלאצ'ים, כדי להוסיף קנה להגנת המגנן.
עשרות מחבלים שארבו למגנן בחורשה הסמוכה ריתקו אותו ללא הרף. כוחות צבאיים ראשונים באו והלכו. קבוצת מילואימניקים חמושים בקלאצ'ים שלקחו מגופות מחבלים הצטרפה להגנה על המגנן, וכמוהם לוחם יחיד שמפקדו נהרג ותעה בדרך עד שהגיע למגנן והצטרף גם הוא לכוח.
עכשיו כבר היה בידיו של אורן כוח אש מעט יותר משמעותי, ששימש אותו לאורך שעות של לחימה עיקשת על הגנת המגנן המאולתר שהקים באמצע הכביש ושאליו המשיכו לזרום ניצולים ופצועים מכל האזור.
לקראת השעה 14:00 החל עורף המגנן להירגע. אורן הורה לשוהים במגנן לאתר מכוניות שמישות עם מפתחות ולפנות באמצעותן פצועים לבתי החולים.
בשעה 15:30, לאחר שהציל כבר בבוקר מאות מבלים אותם מילט דרך השדות ושאת מנוסתם אבטח באמצעות אקדח בלבד, ולאחר שהציל עוד עשרות רבות של אזרחים שהתקבצו אל המגנן המאולתר שהקים, העביר אורן את האחריות לכוחות הצבא.
"בן של חבר טוב שלי נהרג במסיבה", סיכם אורן את סיפורו לעיתון 'מקור ראשון'. "אמרתי לאבא שלו שאני מצטער שלא הצלחתי להציל אותו, והוא אמר – 'תמשיכו להילחם, עם ישראל חי'".
